לפנק, לפנק, לפנק... 

בעברית פינוק, באנגלית  spoiledוהפרוש המילולי הוא – מקולקל.

הגדרתו של אדלר לפינוק היא: לעשות עבור הילד כל מה שהוא יכול לעשות עבור עצמו באופן קבוע או רוב הזמן– למקם את הילד במרכז ההוויה ההורית תמיד, לתת לו יכולת שליטה מלאה ולוותר על הצרכים שלנו כבני אדם – מוכר לכם?

ובכן, מדובר בתפיסת עולם – פינוק הוא מתן שירותים מיותרים לילד.

אז למה בעצם אנחנו מפנקים את הילדים שלנו?

אולי כי אנחנו רוצים שהילד יהיה מאושר וזה מעניק לנו תחושה של הצלחה במשימת ההורות, תחושה שאנחנו הכי נפלאים. לפעמים "כדי לסגור חשבון עם הילדות שלנו" – אנחנו רוצים להעניק לילדים את מה שלא היה לנו או כדי להימנע מכעס ומריבות – יותר קל לתת לו את מה שהוא רוצה כדי שלא יבכה

הבעייתיות בשיטת חינוך הדוגלת בפינוק היא שההורים מקבלים על עצמם את כל האחריות על אושרו של הילד, נותנים לו את כל השירותים ומציבים אותו במרכז העולם. שיטה זו חוסמת התפתחותו, חוסמת את דרכו למועילות ולתחושת שייכות על כל מרכיביה. יש להורים רצון טוב לעזור לילדם ולהקל עליו את החיים, הם מבצעים בשבילו משימות שהוא מסוגל לעשות לבד, הם בטוחים שבכך שהם נותנים לו הכל הם יביאו אותו לתחושת סיפוק.

איך מתחיל הפינוק?

ההורים המפנקים מנסים לתקן את היחסים של ילדיהם בינם לבין עצמם, את יחסי ילדיהם עם חברים וחברות, עם הגננת והמורה,ממהרים לפתור עבורו בעיות שצצות במהלך משחק בגינה,מלבישים גם בגיל 6 ,נועלים עבורם נעלים, מכינים במקום הילד את השיעורים שלו, משננים לו חומר לבחינה שלו, מחדדים לו את העיפרון, מסדרים לו את הילקוט או כל מעשה, הדורש מאמץ או השקעה, מבצע ההורה.זה לא שההורה לא מוזמן לעזור לילדו אך יש הבדל בין עזרה ושיתוף פעולה לבין לעשות במקומו או עבורו.

הילד המפונק לא לומד להשקיע מאמצים ולשאת תסכולים.

המסר שהילד מקבל הוא שהוא הדבר הכי חשוב במשפחה וסביבו המשפחה מתפקדת.

 המטרה שלנו היא להיענות לצורכי הילדים אך לא בהכרח לרצונות ,אנחנו צריכים לסבוב סביב הילד בכל הנוגע למילוי צרכיו הרגשיים.

ילד מפונק לומד להבין שהחיים יתאימו את עצמם אליו ובעיותיו תיפתרנה על ידי אחרים.

הוא גם מבין שיש בעולם שני סוגי בני אדם: יש המבוגרים הנותנים כל הזמן ויש הילדים המקבלים כל הזמן.

כל פעם שהילד לא במרכז הוא מרגיש מקופח. הוא מרגיש שאינו מקבל את מה ש"מגיע לו". הילד המפונק הופך לאדם תלותי מאוד. חש חוסר יכולת וחוסר אונים. קשה לו לקבל ולשאת תסכולים ויכולת העשייה והתרומה שלו מוגבלים. ילד זה נעלב בקלות, בוכה ומצפה לפיצוי מהחברה.

פינוק חומרי - אז איך בכל זאת עושים את זה כאקט חינוכי?

בעולם של שפע, שכולו סובב סביב צריכה אנחנו מרבים לקנות ולקנות עבור ילדינו. בגדים, צעצועים, ממתקים. ברור שהילדים צריכים בגדים, צעצועים וכו' השאלה היא איזה מסר עובר לילדים תוך מתן המתנות. אנחנו לא רוצים למנוע מהם זאת אך רוצים ללמדם ליהנות מהקבלה,להתרגש ממתנה ולחוש באמירה שבנתינה.בואו לא ניקח מהם את זה... אפשר ורצוי לשייך מתנות לאירועים משמחים וחגיגיים כמו חגים, ימי הולדת ואירועים שיש לציינם. גם אם יש משהו שאני כהורה רוצה לקנות עבור הילד שלי רצוי שאקנה אך אמצא את הזמן הנכון לתת לו את זה כך שתהיה לזה משמעות. לא כל בילוי עם הילד צריך להיות מקושר לקניית מתנות ולסיפוק רצונות חומריים. גם לקנות עבור הילד אין סוף צעצועים בעצם עונה על הצורך שלנו ומונע מהילד להעסיק את עצמו ליזום ולטפח את דמיונו.

יציאה ממעגל הפינוק – צעד אחר צעד

בתהליך הדרגתי יש להפסיק מתן שירותים מיותרים לילדינו – הכל בהתאם לגילם ולהתפתחותם. כל תקופה נבדוק את מידת היכולות החדשות שלהם ונאפשר להם להשתמש ביכולות אלו.

ü     ניתן להם להתנסות ובכך ילמדו לסמוך על עצמם.

ü     נשחרר את ילדנו אט אט מאהבה חונקת ודאגת יתר.

ü     נאפשר לילד לשאת באחריות על מעשיו ותוצאותיהם.

ü     נעודד לתחושת שייכות באמצעות תרומה ומועילות.

ü     נזכור כי הכיוון שלנו כהורים הוא לגדל ילד שמשתלב בעולם ולא שהעולם יתאים את עצמו אליו.

ü     נאפשר לילד באופן הדרגתי חשיפה ואימון במצבי קושי בחיים.

ü     חשוב שנבין כי אי מתן הגנת יתר אין פירושו כי אנו מפקירים את ילדינו לסכנות ולקשיים.

ü     אנו נגן עליו תמיד בנסיבות בהן הוא אינו מסוגל להגן על עצמו.

ועוד טיפ אחד קטן לסיום:

המטרה ההורית שלנו היא לגדל ילד שמסוגל להתמודד עם קשיים ועם תסכולים - על ידי שיתוף ברגשות שלנו ועידוד ללא ביקורת - נעזור לילד לצמוח ולהתפתח תוך שהוא מכיר בחוזקות שלו ומתמודד .